בנם של אסתר ויוסף קלינגר. נולד ביום י"ב בכסלו תרפ"א (23.11.1920) בווינה, בירת אוסטריה, ושמו אז – קורט-קלמן. ילד שני להוריו, אח לבכור יוליוס-הארי ולהרמן-צבי, הצעיר ממנו.

אהוד גדל והתחנך בווינה עיר הולדתו. ילד נבון וחרוץ שהלימודים היו קלים לו.

לקראת סיום לימודי התיכון ובטרם מלאו לו שבע-עשרה שנים התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה של וינה, זאת בעקבות אחיו הגדול. השלים שנת לימודים אחת אך במרץ 1938, עם סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית (ה"אנשלוס"), סולק ביחד עם סטודנטים יהודים נוספים מהאוניברסיטה ונבצר ממנו להמשיך את לימודיו.

אחרי סילוקו מהלימודים החל לעבוד כשוליית מסגר. באחד מהימים בהם עבד נתפס על ידי אנשי הגסטפו, הוכה, נחבל בגופו ואפו נשבר. מפאת גילו הצעיר ומקצועו "המועיל" לא נשלח למחנה עבודה אלא הוכרח לשמש כפורץ לבתי עסק של יהודים.

בתקופה זו הפכו היהודים באוסטריה קורבן לרדיפות ולהגירה כפויה ובני המשפחה תיכננו את בריחתם ארצה. אחיו הגדול ברח עם אחד מדודיו דרך רוסיה למזרח אסיה ולפיליפינים, אחיו הצעיר הצטרף לעליית הנוער, ואהוד עלה על האוניה "רים", שיצאה ביום 26 ביוני 1939 מנמל קונסטנצה שברומניה בדרכה לישראל כשעל סיפונה שש-מאות מעפילים. הדרך ארצה הייתה רצופה בתלאות, בעת שעגנה האוניה בנמל רודוס ולאחר שעלו עליה מאות מעפילים נוספים פרצה בה שריפה וכל נוסעיה נאלצו לנטוש אותה. אהוד ומעפילים נוספים הועברו בסיוע איטלקי לאי סאמוס ומשם למחנה פליטים ברודוס כשהם חסרי כול. הם שהו במחנה הפליטים כשישה שבועות ובסיוע ארגון "הצלב האדום" הונפקו להם תעודות מעבר לקראת העלייה ארצה. את דרכם ממחנה הפליטים לארץ עשו על ספינת המעפילים "אגיוס ניקוליאוס" שהגיעה לחופי הארץ באוגוסט 1939. כאשר עגנה הספינה מול חופי נתניה, הורדו ממנה המעפילים והובלו על ידי המשטרה הבריטית למחנה המעצר סרפנד (צריפין). לאחר ששהה כחודש במעצר, שוחרר והורשה להישאר בארץ.

אהוד גר בשכונת עליה בפחון מאולתר ועבד בעבודות מזדמנות שונות, בהן חפירת גומות השקיה בפרדסים, איש מכירות ומתורגמן.

ציוני ונחוש לתרום מעצמו, הצטרף ל"הגנה" ונטל חלק בפעולות הארגון. לקח חלק בפעילות חיל החפרים הבריטי, בו לחמו מתנדבי היישוב היהודי והבריטים זה לצד זה כנגד הנאצים, ואף השתתף בלחימה במסגרת ה"בריגדה היהודית" באזור מצרים ואיטליה. הוא קיווה שבעת השירות יוכל להביא ארצה את הוריו, שנשלחו ע"י הבריטים למעצר במאוריציוס עם תפיסת האוניה שבה העפילו, אך לא הצליח בכך.

בתום המלחמה וכששב מהקרבות, נשא לאישה את חברתו שושנה אותה הכיר במקום עבודתו. השניים הקימו זוגיות אוהבת ובמרוצת השנים נולד בנם – איתמר.

עם הקמת צה"ל במאי 1948 התגייס לשורותיו ושובץ לשירות בחיל חימוש (כיום – חיל הטכנולוגיה והאחזקה). לאורך שנות שירותו ביצע שורה של תפקידים במקצועיות ובמסירות, עבר הכשרות שונות והתקדם בסולם הדרגות. במהלך השירות עִברת את שמו ושם משפחתו ל: אהוד ענבל.

במקביל עם בניית קריירה צבאית ענפה השלים לימודי תואר ראשון בהנדסה ב"טכניון – מכון טכנולוגי לישראל" בחיפה.

בשנת 1970 ובזכות הכשרתו ההנדסית ויכולותיו המעולות הצטרף לפרויקט בניית טנק ה"מרכבה" בראשותו של האלוף ישראל טל. הוא חבר לצוות של מומחי משרד הביטחון ומהנדסי חיל החימוש שבדקו את ההיתכנות והכדאיות של פרויקט מסוג זה ובהמשך הובילו את הפיתוח והייצור של הטנק, על כל התשתיות הכרוכות בכך. לקח חלק בהובלת הפרויקט עד לפרישתו מצה"ל בשנת 1978 בדרגת סגן-אלוף.

במהלך שירותו הצבאי חלה הרעה במצבו הבריאותי, הוא טופל והוכר כנכה צה"ל.

אהוד ענבל נפטר ביום כ"ב בטבת תשל"ט (21.1.1979). בן חמישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אחריו אישה, בן ואחים.

על פועלו ותרומתו כתבו אוהביו: "תודה לך, אנחנו חייבים לך לנצח על שהקדשת את חייך לארץ ישראל. תודה".

אהוד מונצח באנדרטת חיל חימוש בנתניה.